| וַיֹּאמֶר אֵלָי יְהוָה אֲשֶׁר הִתְהַלַּכְתִּי לְפָנָיו יִשְׁלַח מַלְאָכוֹ אִתָּךְ וְהִצְלִיחַ דַּרְכֶּךָ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי מִמִּשְׁפַּחְתִּי וּמִבֵּית אָבִי | ראו את נדיבותו של עבד אברהם |
|---|---|
| ב וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו וַיַּרְא וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל וַיִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה | האוכל נמצא לפני האורחים אך עבד אברהם מסרב לאכול, עד שיאמר את תכלית הגעתו לארם נהריים, לביתו של נחור |
| בעוד העולם מתנה ברכה בעושר וצאצאים, וחשוב לומר שאין רע בחסדים אלו, הרי שהחלק הנצחי בברכה הינו המרכיב של ישועה וטוהר רוחני | |
|---|---|
| לבן, אחיה של רבקה רואה את התכשיטים שעל פניה וידה, שומע את שאמרה, ומיד רץ למעיין, למקום בו חונה עבד אברהם | לאברהם היו גם חמורים אך חיות משא אלו לא ישרדו את המעבר במדבריות |
| כמו כן, השמיים אינם משאירים סימן על הנשר | וּלְרִבְקָה אָח וּשְׁמוֹ לָבָן, וַיָּרָץ לָבָן אֶל הָאִישׁ הַחוּצָה אֶל הָעָיִן |
|---|---|
| הִנֵּה אָנֹכִי נִצָּב עַל עֵין הַמָּיִם וְהָיָה הָעַלְמָה הַיֹּצֵאת לִשְׁאֹב וְאָמַרְתִּי אֵלֶיהָ הַשְׁקִינִי נָא מְעַט מַיִם מִכַּדֵּךְ | יז וַיהוָה אָמָר הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה |