פועל יוצא של הספק הוא, לגבי דינים הקשורים ליום השבוע ולא דווקא לשבת, כמו נער שנעשה בר מצווה בשבת, וכן לאחר קבלת שבת כתוצאה משיטות שונות אלו קיים הבדל בזמן כניסת ה וזמן במקומות שונים
ועיין עוד להלן בעניין כיצד מקבל עליו תוספת שבת משיכיר בין תכלת לכרתי לפי דעת רבי אליעזר במשנה במסכת ברכות פרק א משנה ב , תחילת של שחרית הוא "משיכיר בין תכלת לכרתי"

לימוד

באופן עקרוני כל המצוות שחייבים לעשות אותן ביום לדוגמה ו החובה מתחילה , אך תקנו חכמים לעשותם מהנץ החמה ואילך, מפני שאין הכל בקיאין בזמן עלות השחר.

4
תוספת שבת
עם זאת כדי להימנע מטעויות חז"ל הקדימו את סוף זמן אכילת החמץ
לוח שנה עברי
באופן דומה לתוספת שבת, ישנן גם תוספת ותוספת
תוספת שבת
והרמב"ם פרק א'מהלכות שביתת עשור הלכה ו' כתב דין תוספת מחול על הקודש לעניין חיוב התענית ביום הכיפורים, ולא הזכיר דין תוספת מחול על הקודש לעניין איסור מלאכה, בין לעניין שבת ובין לעניין יום הכיפורים ובין לעניין ימים טובים, והמגיד משנה כתב בדעת הרמב"ם שסובר שדין תוספת מחול על הקודש מהתורה אינו אלא לעניין התענית ביום הכיפורים, וכתב מרן הבית יוסף לבאר, דהיינו שלהרמב"ם אין דין תוספת מחול על הקודש כלל לעניין איסור מלאכה ואפילו מדרבנן
ולעניין הלכה, מדברי השלחן ערוך סימן רצג סעיף ב' שכתב לעניין מוצאי שבת שצריך להיזהר מלעשות מלאכה עד עד שיראו שלשה כוכבים קטנים ולא יהיו מפוזרים אלא רצופים, מבואר יוצא שסובר שצריך להוסיף מחול על הקודש אף לעניין איסור עשיית מלאכה בשבת, שברי בבית יוסף שם כתב לבאר דין זה משום תוספת מחול על הקודש, ולכן אף על פי שלעיל סימן רסא סעיף ב' הביא דין תוספת מחול על הקודש בשם "יש אומרים", ולהלן סימן תרח הביא דין תוספת מחול על הקודש לעניין יום הכיפורים רק לגבי דין התענית, מכל מקום לעניין הלכה יש לומר שדעתו שיש דין תוספת מן התורה גם מאיסור עשיית מלאכה בין בשבתות בין ביום הכיפורים ובין בימים טובים אי בערב יכול משתחשך - ת"ל: "בתשעה"
הזמן שבין שקיעת החמה לצאת הכוכבים נקרא מנהג הנשים הוא לקבל את תוספת שבת בשעת , אלא אם כן התנתה במפורש שאינה מקבלת את השבת בהדלקת הנרות, שאז לרוב הפוסקים מותר לה לעשות מלאכה אחר כך

לימוד

כי כאשר יהיה השמש בראש טלה או בראש מאזנים לא יהיה שנוי אחר מלבד הנזכרים כי אז יהיה בכל המדינות השקיעה האמיתית שוה לשקיעת האמצעי דהיינו ששה שעות אחר חצות היום שלפניו כמו שהוא באופק השוה כמו שהתבאר בסימן ל"ב ואולם כאשר תהיה השמש בשאר המזלות ישתנו הימים והלילות כמו שבארנו בסימן הנזכר ולפיכך תהיה השקיעה האמיתית פעם מוקדם ופעם מאוחר לשקיעת האמצעי והנה עת שקיעת האמצעי היא הזמן אשר אתה מונה בכל יום ויום ששה שעות אחר חצות היום שלפניו כמו שהיה באמת השקיעה האמיתית באותו רגע כאשר השמש עומדת בראש טלה ומאזנים כנזכר וזהו הזמן הנקרא תחלת הלילה הנזכרת בכל מקום וכן לענין חשבון העיבור יהיה התחלת הלילה מרגע הזאת אבל עת ושקיעה האמיתית אינו שוה בכל לעת שקיעת האמצעי כי עת שקיעת האמיתי היא הרגע אשר תעמוד השמש באופק המערב ולאו כל הימים שוים בזה ולפיכך יהיה בין הימים האמצעיים ובין הימים האמיתיים כאשר נתחיל חשבון הימים מעת השקיעה שלשה הבדלים.

17
זמני היום בהלכה
הנוהגים כחזון איש מחכים כ-45 דקות, הנוהגים כ ורבי חלק מה ו נוהגים לחכות 72 דקות לאחר השקיעה, וב נוהגים לחכות 90 דקות או יותר
אור וירושלים
תוספת שבת ערך מורחב — מלבד האמור לעיל, ישנו חיוב שלא לעשות מלאכה זמן מה קודם השבת, זמן זה מכונה בפוסקים 'תוספת שבת'
אור וירושלים
פמוטות שבת עשויים אבן, יצירת האמן אסף קדרון זמן הדלקת נרות ערך מורחב — בזמני הדלקת הנרות ישנם מנהגים שונים, לדוגמה בירושלים המנהג להדליק 40 דקות קודם השקיעה, בתל אביב ובני ברק 22 דקות קודם השקיעה, בחיפה 30 דקות קודם השקיעה, וברוב המקומות בחו"ל 18 דקות קודם השקיעה