| כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: וּבְטוּבוֹ הַגָּדוֹל תָּמִיד לֹא חָסַר לָנוּ וְאַל יֶחְסַר לָנוּ מָזוֹן תָּמִיד לְעוֹלָם וָעֶד | השולחן ערוך כותב בסימן המדובר ש: "מים אחרונים חובה", אך בהמשך מוסיף: "יש שאין נוהגים ליטול מים אחרונים |
|---|---|
| וכן בפרשת בהעלותך כתיב 'והיה טעמו כטעם לשד השמן' וזה כעוגה וברכתו מזונות ולאחמ"כ על המחיה, אלא היות ולישראל לא היה לחם אחר במדבר, א"כ קבעו עליו סעודה וברכתו המוציא וברהמ"ז כדין קביעת סעודה על עוגה | אפילו לשמור מן מיום אחד למחרתו היה אסור, ואפילו לאכול יותר ממה שאדם נצרך לא היה ניתן, כי כמות המן הייתה מוגבלת למה שאדם זקוק לאכול ביום אחד ולא יותר |
אמן: הָרַחֲמָן הוּא יִמְלֹךְ עָלֵינוּ לְעוֹלָם וָעֶד: הָרַחֲמָן הוּא יִתְבָּרַךְ בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ: הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁתַּבַּח לְדוֹר דּוֹרִים.
24| ולפי דברי הספורנו גם לא קשה קושית ה'גליוני הש"ס, מפני שנתהוה המן להיות מאכל אדם אחר שהותו על הארץ זמן מה וממילא נחשב כחמשת מיני דגן ומברכים עליו ברכת המזון | ואפשר גם לסימן שלשת אבות שראה המן הרשע ומיד ניתש כחו, כדאיתא במדרש, ודרשו: וכל קרני רשעים אגדע - זה המן, תרוממנה קרנות צדיק - זה |
|---|---|
| מפני שכאשר אדם שבע הוא עלול להתגאות ולשכוח שהכל מאת ה' | הארגון מסייע לנערים באמצעותם של מאות פעילים הפזורים בכל הארץ אשר הינם בקשר אישי ויומיומי עם הנערים המעוניינים בכך |
ישנם פיוטי ברכת המזון המיועדים לימות החול הרגילים בהם נוסחאות קצרות במיוחד הכוללות מילים ספורות לכל ברכה , כאלה המיועדים לשבת, לראשי חודשים, למועדים, לשמחות כנישואין וברית מילה ואף לאבלים.
28| כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: וּבְטוּבוֹ הַגָּדוֹל תָּמִיד לֹא חָסַר לָנוּ וְאַל יֶחְסַר לָנוּ מָזוֹן לְעוֹלָם וָעֶד | בספרים ישנו נידון רחב, מה ברכו בני ישראל על המן קודם שאכלוהו, דהרי ברכת המוציא לחם מן הארץ לא שייך כאן, מפני הקב"ה הוריד להם את הלחם מן השמים |
|---|---|
| וְעַל הַר צִיּוֹן מִשְׁכַּן כְּבוֹדָךְ | אוֹתָם וְאֶת בֵּיתָם וְאֶת זַרְעָם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לָהֶם |
ברכת המן: "המוציא לחם מן הארץ" או "המוציא לחם מן השמים" והנה בשו"ת 'ויצבר יוסף' סי' י"ט אות ב' תירץ קושיית הגר"י ענגל, ע"פ המבואר בשו"ת חת"ס או"ח סי' קצ"ז, וראה גם חת"ס על התורה פ' שלח ד"ה וישאוהו שירידת המן הי' "אותו הרוחנית ושפע אלקי מצינורי מעלה שהי' מעותד לירד על תבואת ז' עממים שבא"י בעת ההיא, ואכלו מקבלי תורה הפנימיות ולאמורים נשאר המוץ והקליפה, והיינו דאמר להו כלב במדבר יד, ט לחמנו הם סר צילם מעליהם וה' אתנו, ר"ל כח ה' אנו אוכלים וכל כח חיוני שלהם היא מלחם חצוני שלנו", א"כ לפי"ז שפיר ברכו ברכת הזן, ומסיים דלפי"ז היו יכולים גם לברך המוציא לחם מן הארץ, כיון שהי' המן הפנימיות שפע אלקי שצריך להיות בתבואת הארץ, וציין לשו"ת 'צור יעקב' סי' נ"ח שתירץ הקושיא איך עשו ממן לחם הפנים, הרי מפורש ולקחת סולת? כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּרְכוּ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקב, בַּכּל.