| תודה על כל דבר הכי קטן, שיש לי כי את הכול אתה נתת לי ולא אף אחד אחר תודה לך בורא עולם | עַד הֵנָּה עֲזָרוּנוּ רַחֲמֶיךָ וְלֹא עֲזָבוּנוּ חֲסָדֶיךָ, וְאַל תִּטְּשֵׁנוּ, ה' אֱלֹהֵינוּ, לָנֶצַח |
|---|---|
| כלומר, על האדם חלה חובה יום יומית להודות לבוראו, ועל מנת שהאדם יתעורר לבטא את הודאתו, תיקנו חכמים את ברכות השחר ואת תפילת 'נשמת כל חי' בה מתוארים נפלאות הבורא וטובותיו, בין היתר מוזכרת בה הלשון: "שכן חובת כל היצורים לפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו, להודות ולהלל, לשבח, לפאר, לרומם ולהדר, לברך ולקלס" | בקומו בבוקר דבר ראשון שאומר זה '' על החזרת הנשמה |
| פותחת שערים ההודאה לה' בכוחה לפתוח שערי שמים לקבלת שפע וברכה, אפילו יותר מתחנונים שאדם נושא לה' כדי להשיג את מבוקשו | |
|---|---|
| בא אריה טרף את חמורו, בא חתול ואכל את התרנגול, באה רוח וכיבתה את הנר כעת אין לו נר ללמוד תורה, ולא תרנגול לקום לתפילה ואף לא חמור כדי להמשיך בדרך , אמר: "כל דעביד רחמנא לטב" | בא לעיר אחת וביקש מקום ללון, ולא נתנו לו |
הגמרא סוטה מ,א מביאה שבזמן ששליח ציבור אומר 'מודים' הציבור אומרים בו בזמן נוסח הנושא תוכן של הודאה הפותח במילים: 'מודים אנחנו לך.
| כלומר, תכלית בריאת העולם היא לכבד את הבורא, והאופן הראוי והשלם ביותר לכבדו הוא על ידי שהאדם בחיר הנבראים, נזר הבריאה ותפארתה, ישבח ויודה לאלוקיו, כפי האמור בנביא ישעיהו: "עם זו יצרתי, לי תהילתי יספרו" | תפלת נשמת הוא תפלה עתיקת יומין, וקיימת מחלוקת לגבי התקופה שבו היא נתקנה היות וישנם חלקים הנזכרים כבר במשנה, וישנם חלקים שנזכרו בגמרא, וכן קטעים נוספים הכתובים בדברי הגאונים וכן ב, הדעה הרווחת האחרונה הוא שהקטע מ"נשמת" עד לך לבדך לתקופת המשנה וזוהי ברכת השיר מאילו פינו מלא שירה עד ועני ואביון מגוזלו מתקופת התלמוד ברכת ההודאה על גשמים והשאר הוסיפו הגאונים נִשְׁמַת כָּל חַי תְּבַרֵךְ אֶת שִׁמְךָ, ה' אֱלֹהֵינוּ, וְרוּחַ כָּל בָּשָׂר תְּפָאֵר וּתְרוֹמֵם זִכְרְךָ, מַלְכֵּנוּ, תָּמִיד |
|---|---|
| טבעתי ביון מצולה ואין מעמד | כתוב בגמרא בברכות על הפסוק: "ואהבת את ה' אלוקיך |