| ג וַיֹּאמֶר אַבְרָם--הֵן לִי, לֹא נָתַתָּה זָרַע; וְהִנֵּה בֶן-בֵּיתִי, יוֹרֵשׁ אֹתִי | נהוגים שני סוגי בריתות: 1 |
|---|---|
| וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֲדֹנָי יֱהוִה מַה תִּתֶּן לִי וְאָנֹכִי הוֹלֵךְ עֲרִירִי וּבֶן מֶשֶׁק בֵּיתִי הוּא דַּמֶּשֶׂק אֱלִיעֶזֶר | הבן שייוולד ייחשב לבנה הביולוגי, ויהיה היורש החוקי של נכסי המשפחה |
| הצד החלש היה עובר בין אברי החיה, והיה נשבע כי ככה ייעשה לו, אם יפר את הברית | וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ לָבוֹא וְתַרְדֵּמָה נָפְלָה עַל אַבְרָם וְהִנֵּה אֵימָה חֲשֵׁכָה גְדֹלָה נֹפֶלֶת עָלָיו |
|---|---|
| ראה גם בראשית ל' 1 — 3 | הוא לא יוצא מבית אדוניו, ומהווה חלק מרכושו |
גבולות הארץ המובטחת משקפים למעשה את גבולות ממלכת דוד ושלמה, שהייתה הגדולה ביותר בתולדות עם ישראל.
18| והכוונה בפסוק זה כי אברם ישב שם שעות מה ממתין, ובתוך כך לא אירע דבר ולא בא לו שום חזון, אלא שירדו העופות והוא הרחיק אותם, ואח"כ כבוא השמש בא אליו הדיבור | וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ בָּאָה שקעה וַעֲלָטָה הָיָה ונהיה חושך, וְהִנֵּה תַנּוּר עָשָׁן וְלַפִּיד אֵשׁ כבשן של אש שמעלה עשן, ואבוקת אש, ושניהם סמל לשכינה אֲשֶׁר עָבַר בֵּין הַגְּזָרִים הָאֵלֶּה כך היה נהוג לעשות הסכמים בימי קדם: היו עוברים בין שני חלקים של פגרים, ומסמלים בזה את החיבור ביניהם |
|---|---|
| וַיֵּרֶד הָעַיִט עַל הַפְּגָרִים וַיַּשֵּׁב אֹתָם אַבְרָם | והקב"ה השיבו כי איננו שואל עוד ממנו שום זכות, כי קיום הבטחתו אינו תלוי בשום תנאי, אך הוא תלוי בקץ הנגזר, כי צריך שיעברו עוד ת' שנה, אח"כ מצאתי קרוב לזה לקלריקוס, אלא שהוא אומר במה אדע שאני קרוב לירש אותה, מה יהיה לי סימן שבא זמן שאירשנה, ולזה השיבו כי צריך שימות ושיעברו ת' שנה - ואמנם הברית שכרת עמו לא היתה כדי שיאמין אברהם, כי כבר היה מאמין בה', אבל לפי שהיה הענין לעתים רחוקות, רצה ה' שיהיה לב הדורות הבאים סמוך ובלתי מפקפק בדבר, כדי שבמשך ת' שנה לא יתערבו בגוים, וכן היה שהברית הזאת אשר כרת עמו נרשמה בלב בל צאצאי אברהם יצחק ויעקב והאמינו בכל הדורות ההם להבטחות ה', וכמו שמצאנו כי יוסף בשעת מיתתו אמר לאחיו: ואלהים פקוד יפקד אתכם והעלה אתכם מן הארץ הזאת אל הארץ אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב |