| מיותר לציין, שאין המדובר בקטורת המיוחדת לכהן גדול, שאיתה הוא נכנס לפני ולפנים ביום הכיפורים, אלא בקטורת התמידית שהיתה קריבה בכל יום מימות השנה, "מנה לכל יום - פרס בשחרית ופרס בין הערביים", ואותה הגרילו בין הכהנים | קשה להניח שהעלאת כל האיברים הללו - שביום רגיל נעשתה ע"י תשעה כהנים - נעשתה ביום הכיפורים על ידי הכהן הגדול בעצמו |
|---|---|
| הרמב"ן מביא סייעתא להבנה זו מהגמרא ביומא כב | ואמירת י"ג מידות אי אפשר בלא אמירת סליחות |
לא יתכן שכל פרק ב' במסכת יומא אינו מעניין המסכת.
| מכאן הוכחה ברורה שעדיין לא עבד שום עבודה, ואם כדברי בעל המאור עשה הוא את תרומת הדשן או דישון מזבח הפנימי, היה צריך להיות כבר לבוש בבגדי זהב או לחילופין בבגדי לבן בהתאם | הסיבה שהיו מחלקים כך את ההקטרה אחד בכף ואחד במחתה היא אותה סיבה שבגינה היו אומרים "חדשים לקטורת" כלומר מי שלא זכה בה עדיין , והיא, כדי לתת למספר מקסימלי של כהנים להתברך |
|---|---|
| קרצו, ומרק אחר שחיטה על ידו; קיבל את הדם וזרקו | וזה נצמח הכל מאריכות הניגונים עד שלא נשאר זמן לומר סליחות |
המשנה ביומא פ"ב מ"ג מפרטת את האיברים שיש להעלות על המזבח: הראש והרגל, ושתי הידיים, העוקץ והרגל, החזה והגרה, ושתי הדפנות, והקרביים, והסלת, והחביתין, והיין.
17| נחתום את דברינו כדרך שחותם הרמב"ן את דבריו: ואל מלך יושב על כסא רחמים יזכנו לראות בבניין בית עולמים, ואז תדע דברי מי קיימין | פשט ירד וטבל, עלה ונסתפג |
|---|---|
| על כרחנו נבאר, שאת העבודות הקודמות לתמיד תרומת הדשן, סידור המערכה ודישון מזבח הפנימי עשו כהנים הדיוטות, ואם כן, גם לשיטתו היו פייסות - בעבודות הללו! שיטת הרמב"ם נחזור עתה אל הפיוט "אתה כוננת עולם מראש" | הפייס הראשון: תרומת הדשן - "עלצו תרום דשן בפייס ראשון" לדעת הרמב"ן, תרומת הדשן אינה עבודת יום אלא עבודת לילה, ולכן יכולה להתבצע ע"י כהן הדיוט |
יתירה מזו, מה לנו כי נרחיק לכת אל ברייתא בסוף מסכת יומא, והרי בתחילת פרק שלישי ביומא אומרת המשנה במפורש: פשט ירד וטבל, עלה ונסתפג.
15