| והוא כותב לאשתו את השורות הבאות: "בבקתה הצפופה מתפתלת האש, על גזירי העץ הזפת כמו דמעה והאקורדיון שר לי על חיוכיך ועיניך עליך לחשו לי השיחים ביערות מכוסי לובן מאחורי מוסקבה אני רוצה שתשמעי כיצד מתגעגע קולי החיי את עכשיו רחוקה רחוקה, בינינו שלגים ושלגים לא קל לי להתקרב אליך כעת אבל מהמוות רק ארבע צעדים | בתחנה ראינו לראשונה את חיילי הצבא האדום |
|---|---|
| המפרצים הרחבים, הערמונים שנעלמו, אודסה היפה תחת אש האויב, עם מקלע החם ביד, על המשמר תמיד הבחורון הצעיר באפודת הימאי גם הלילה, במו ביום האתמול מתקיף בירי |
.
| הבחור, ללא פחד, ואם יפחד הוא יאמר לעצמו: אתה מאודסה, מישקה, וזה אומר, שאינך פוחד מעצב ויגון הרי הנך ימאי, מישקה, וכזה אינו בוכה ולא מאבד את חוזק רוחו אף פעם , בדממה הכחולה, ללא חצוצרות ולא תופים , את אודסה עוזבת הגדוד האחרון | הוא שירת כטייס בתחילת ובין השאר טס ל לאחר ש הותקפה |
|---|---|
| הוא נמלט מהאקציה הראשונה והמשיך אחר כך להתגורר בגטו |
| עם פרוץ וכיבוש ורשה בידי הנאצים החליטו הוריו שעדיף לשלוח את ילדיהם חזרה לליטא | |
|---|---|
| עד כה מופו מאות מקורות מידע , בעיקרם עדויות וזיכרונות של ילדים בשואה ותיעוד סיפורי הצלה של ילדים | ב-25 בדצמבר 1945 עלה לארץ ישראל, במסגרת תנועת ההעפלה, באוניית המעפילים "חנה סנש" שהגיעה לחוף נהריה |
.