| אותה אני אוהבת ענן שחור את החמה במערב | |
|---|---|
| את מי ישביע את מי ירגיע ועל מה יתפלל עד סתיו | לא עת צחוק עכשיו: צר הפך את אביבנו לעלה בסתיו אט ייפך נא המבוע: שקט, בן רחום! אני לא יכולה לנשום, הרי זה שגעון, מחניק לי בגרון, אתה ראשון היית ותהיה האחרון |
ים טרי טרי טרי טרי טרי טי ימי בנימינה מה קרה לילד שדיבר אל כוכבים שהמתיק סודות עם סביונים ושחפים שספר כל נמש חרש ובחול נרדם - מה קרה לו יום אחד שקם ונעלם? מה קרה לילד שנרדם בחול החם שיום אחד, לפתע, קם ונעלם? אני מכיר את כישופייך את השקרים את הסודות.
5| ספר ספר אז מה רואים ואיך היה, שואל מי שמתחיל עכשיו בעליה | והם עולים והם יורדים בו בעצמם והתנועה אינה נפסקת לעולם |
|---|---|
| אסוני הצעיר אסוני הצעיר הוא עלם דק בשחורים ומבטו חצוף אסוני הצעיר הוא לעם דק בשחורים אשר שמו לא חשוב אסוני הצעיר חלק עמדי את הכל כחלוק כיכר לחם לילה אחד ומאז ומאז תשוקתי אחריו הולכת ורק בו לבד תאחז אסוני הצעיר הוא עלם דק בשחורים אשר שמו לא חשוב אסוני הצעיר הרי הוא קצר ראיה הוא לא יכול לראות איך נשמתי אחריו דולקת בלילות בגלגול מחילות והוא כציפור נודדת ויפה ומי יכול לאחוז בה בעצם מעופה אסוני הצעיר אשר שמו לא חשוב אסוני הצעיר הוא עלם דק בשחורים ופסיעותיו קלות הנה התזמורת את ראשי בטנגו עורפת ואסוני הצעיר במחולות והבלונדינית הקטנה אל חזהו נכנסת שיכורה כלוט ואלומת שערה כהילה של זהב והילת שערה בשחורים עוטפת כי סביב סביב עליה זרועותיו מאהילות והמראה יפה עד כאב והכאב מכה עד זוב דם ודם וזהב ושחור ובהיר ואני לאסוני ואסוני צעיר ואני אחריו כאחוזת כישוף ושמו לא חשוב את כל פלאי הקיץ, את הקש ואת קפיצות החרגולים, ואת קרירות הבוקר, את הדבש, הזמנתי במיוחד בשבילי | ורק שנשאר יחדיו, בכל מקום, בכל מצב, בעליות, בירידות, בכל שלב |
אהוד האבל פגש את אשתו לעתיד יום אחרי שקם מן ה על אמו, וחש כי אמו המנוחה היא שהרעישה עבורו, על מנת שיזכה למצוא את הזיווג שלו.
18| הבובה זהבה עייפה בובה זהבה ועייף מאוד הדוב הצללים לחדר באו לוחשים לי לילה טוב במיטה שוכבת נורית על ידה יושב דובון וכדור וגם ארנבת וכולם רוצים לישון אך לפתע קמה נורית אבא אבא היא קוראה בוא מהר גרש החושך הוא מפריע ילד רע צחקה בובה זהבה וצחק מאוד הדוב למה לגרש החושך והרי הוא ילד טוב עייפה בובה זהבה ועייף מאוד הדוב הצללים לחדר באו לוחשים לי לילה טוב לילה טוב | אפילו ענני אוקטובר, הסגולים אל מול שקיעה, לא עזרו לה אף לרגע, לא עזרו להרגע, אף כי שוב פרחו בעמק, שלל חבצלות הבר למרות הכל, הכל נגמר |
את הסולם הזה הקימו בני אדם.