| But the lad knew not anything: only Yehonatan and David knew the matter | ענה לו: אדוני המלך, אני סוחר גדול בעיר פלונית, ופזרתי כספי בין הרבה אנשים ולא נשאר לי שטרות מהם, עכשיו שתהרגני ישארו בני בלי לחם |
|---|---|
| מ וַיִּתֵּן יְהוֹנָתָן אֶת-כֵּלָיו, אֶל-הַנַּעַר אֲשֶׁר-לוֹ; וַיֹּאמֶר לוֹ, לֵךְ הָבֵיא הָעִיר | היה לי חבר, היה לי אח, הושט לי יד כשאקרא, היה לי חבר, היה לי אח, הושט לי יד בעת צרה, אני אחיך, אל תשכח! שאל המלך איזו טובה הוא מבקש |
המקורות שנעסוק בהם יציגו ממדים שונים של חברות, דילמות בין ערכים שעולות בעקבות חברויות קרובות וכן יעלו את השאלה מהי חברות שקרית וכיצד אפשר לזהות אותה.
19| והגיע זמן שהיו מלחמות בין המלכויות ושני הידידים האלה נשבו, כל אחד במלכות אחרת | And Yehonatan caused David to swear again, because he loved him: for he loved him as he loved his own soul |
|---|---|
| What is an example of love that depended on a something? כג וְהַדָּבָר--אֲשֶׁר דִּבַּרְנוּ, אֲנִי וָאָתָּה: הִנֵּה ה' בֵּינִי וּבֵינְךָ, עַד-עוֹלָם | So Yehonatan arose from the table in fierce anger, and ate no food on the second day of the new moon: for he was grieved for David, because his father had put him to shame |
| Ḥoni said to them: I am he, but they did not believe him and did not pay him proper respect | הם לא השאירו לי דבר! ה וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל-יְהוֹנָתָן, הִנֵּה-חֹדֶשׁ מָחָר, וְאָנֹכִי יָשֹׁב-אֵשֵׁב עִם-הַמֶּלֶךְ, לֶאֱכוֹל; וְשִׁלַּחְתַּנִי וְנִסְתַּרְתִּי בַשָּׂדֶה, עַד הָעֶרֶב הַשְּׁלִשִׁית |
|---|---|
| And Yehonatan said, Far be it from thee: for if I knew certainly that evil were determined by my father to come upon thee, then would not I tell it thee? וכך עשה המלך ושלחו לביתו, ולחברו שמו בבית הסוהר במקומו | היה לי חבר, היה לי אח |
And Yehonatan answered Sha᾽ul, David earnestly asked leave of me to go to Bet-leĥem: and he said, Let me go, I pray thee; for our family has a sacrfice in the city; and my brother, he has commanded me to be there: and now, if I have found favour in thine eyes, let me get away, I pray thee, and see my brothers.