בדירה קטנה עם מרפסת המשקיפה לרחוב החרדי השוקק בירושלים גר עקיבא שטיסל, רווק חרדי עם נפש פיוטית, יחד עם אביו, שולם | מאז שנפטרה דבורה, אם המשפחה, הם הפכו להיות מעין שותפים לדירה, חולקים הומור ציני וחיפוש אחר אהבה ומעט חום אימהי בעולמנו הקר |
---|---|
באופן אירוני דווקא העובדה שהיא מאשרת לו את הקשר שלו לליבי, היא זו שדוחפת את קיווע להסכים להצעתה, כאילו כדי להוכיח, שמצבו משתפר, שהוא אינו מפחד להתרחק מליבי | בשעה שהוא מנמנם לו בנסיעה, היא מנהלת שיחה ערה עם חברה בטלפון |
גם לקיווע וגם לרחלי יש עניינים שבלב, שקשה להם להודות בהם ולדבר עליהם, היא למשל מפחדת לומר שהיא מעוניינת בנישואים הללו בשבילה, היא יודעת למה הוא נכנס אליהם, והיא לא רוצה להבהיל אותו, ולכן כשהיא מציעה לו בהתראה של יום לנסוע אתה ועם דבורה בתו לירח דבש לתערוכה של יעקב לויתן בסנט פטסבורג, היא אומרת לו כשהיא רואה את התלבטות שלו שאשתו ליבי נמצאת גם שם.
22הוא אינו היחיד הפרק שאין לו עם מי לדבר על הרצון האמיתי שלו, הוא רק היחיד בפרק שמודה בכך בפה מלא | שחלק ממנה היה רוצה להרגיש רגשות אהבה כשלו מופנים כלפיה |
---|---|
אני חושבת שייתכן דווקא שהבקשה שלו נבעה מהסיבה ההפוכה, דווקא מפני שהוא הרגיש שהמחסומים נופלים ביניהם, והכאב שלה נגע לליבו הוא הרגיש צורך להעמיד שוב חומה ביניהם | לוקח לה להגיע לביה"ס בו היא עובדת שעה וחצי בנסיעות באוטובוסים ונמאס לה |
קיווע ששומע את דבריה, רוצה להיות האדם המקבל והמבין שהיא הייתה צריכה, "אני שמח שאת אומרת לי" הוא אומר לה, כמו גם "אם את חושבת שאיכפת לי מהדברים הללו, אז את לא מכירה אותי", והיא כבר לרגע חושבת שהיא מצאה את הנס הפרטי שלה.