| אך בימינו, כשהחלק גדול מהעם היהודי ומנהיגותו כבר לא רואים את עצמם כמחוברים לנורמות הדתיות המסורתיות, שאלות ההנצחה האלה הולידו תוצאות שנויות מאוד במחלוקת | גם הרב איסר יהודה אונטרמן, שהיה אז רבה של תל אביב, בנאומו ב"קול ישראל", הכריז על עשרה בטבת כ"יום זיכרון": "עכשיו קבענו יום זיכרון תמידי לחורבן זה, הוא יום עשרה בטבת, יום תענית ציבור לדורות |
|---|---|
| יום הקדיש הכללי, חל בעשרה בטבת, והוא בא לציין את זכרם של נפטרים שלא ידוע תאריך פטירתם ובפרט עבור נרצחי השואה, נפטרים במערכות ישראל, וערירים | ההצלחה של המאמץ הזה היתה חלקית בלבד, ולכן עדיין יש הרבה רגשות מעורבים בעניין ימי הזיכרון האלה |
בנוסח רומניא מוסיפים: בְּרַחְמְתֵּיהּ ויפדה עמו ברחמיו 6 בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בחייכם ובימיכם ובחיי כל בית ישראל 7 בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב וְאִמְרוּ אָמֵן.
16| ומן הראוי שכל אחד ידליק בליל זה, אור לעשרה בטבת, נר נשמה בביתו, ומי שאין הוריו בחיים ישתתף באמירת 'קדיש' בציבור | קדיש דרבנן מכיל את השורות 1—13, וכן 15—29 ובנוסח תימן גם חלק של |
|---|---|
| תימנים נוהגים לומר קדיש הגדול בהזדמנויות רבות אחרות, למשל לאחר לימוד תורה, במקום קדיש דרבנן | לכן, אפילו הזכרת המלה "מות" כבר יש בה משהו משום חילול השם, ובמקום שיש חילול השם צריך שיבוא קידוש השם - גדול קידוש השם יותר מחילולו ירושלמי, קידושין - ולכן מיד לאחר שאנחנו אומרים בשמונה-עשרה "מחיה המתים", אנחנו מיד ממלאים את החסר באמירת "אתה קדוש" |
שהכל יודעים שאין נחמה באה אלא על העצב.
| אולם, יש שהביעו חשש שמא יסיקו הנוכחים בטעות שהאישה הצטרפה כחלק מהמניין, ויבואו בעתיד לצרפה למניין עשרה, בניגוד להלכה | כמעט כל התפילה נאמרת בארמית, שהייתה באותה תקופה גם שפתם של היהודים, בעיקר של המוני העם שלא ידעו עברית |
|---|---|
| עלינו לחדד את הקשר שבין מצור לחורבן, לאו דווקא בגלל החשש לשואה שניה אלא מפני ש "אם זה מה שיוצא מניצנים — מה רבה חומרתם של הניצנים עצמם" | הסבר אחר למקורו של המנהג מצוי ב זוטא סוף פרק יז ובו מסופר על שפגש אדם אדם אחד שהיה מלקט עצים |
בהחלטת הרבנות הראשית לקבוע את עשרה בטבת ליום השואה, באה לידי ביטוי התפיסה כי השואה היא הגלגול המודרני של מעשי החורבן וההרג הטבועים בתולדותיו של עם ישראל.